מילים: יפעת לרנר

לחן: יפעת לרנר

ביצוע: יפעת לרנר

״הנני בידך״
את המשפט הזה או יותר נכון - את התפילה הזו שמעתי לראשונה בכותלי בית החולים.
הייתי אז סטודנטית צעירה במחלקת שיקום.
פגשתי שם מטופלת אחת, מיוחדת במינה,
שהייתה באותה העת בתהליך שיקום לאחר פציעה מורכבת שכללה כוויות בכל חלקי גופה.
חלק מהטיפול בה כלל שטיפת וחבישת הכוויות- אפשר רק לדמיין את הסבל הכרוך בזה.
והיא באצילותה ביקשה רק דבר אחד.
לא משככי כאבי, לא כדורי הרגעה,
רק דבר אחד היא ביקשה-
לשמוע את תפילתו של ר׳ מאיר הלוי מאפטא זצ״ל, בשירו של אברהם פריד ״הנני בידך״.
היא שיתפה אותנו שהדבר שהכי מרגיע ומחזק אותה ברגעי הסבל של הטיפול, זו הידיעה ש״הנני בידיו״- הידיעה שהיא נתונה עכשיו בידיו הרחומות של הקב״ה.
עמדתי מהצד נדהמת מגדלות הנפש האצילית של אישה אחת שעולמה חרב עליה.
מאז אותו יום התפילה הזו מלווה אותי.

ב7.10 השמיים נפלו, תחושה שלא נותרה קרקע אחת יציבה, נכנסו לתוך גל של אבל ושכול בלתי נתפס. כמו כולם, מצאתי את עצמי מנסה להאחז בשברי חיים, ברסיסי תקווה, ולרגע הרגשתי כמו אותה אישה שעולמה חרב עליה והיא נאחזת בכל כוחה באותה אמונה מופלאה- האמונה שאנחנו נתונים בידיו של הקב״ה, שיש מי שמכוון את הדברים, שהכל מדוייק ומכוון מלמעלה..
ופתאום לרגע האמונה הזו הייתה גם עבורי קרן אור בתוך האפילה.

ההסטוריה המפוארת שלנו תעיד שהדרך לבניין עוברת לא פעם באש החורבן. ומתוך החורבן, קמנו שוב ושוב, ונקום גם הפעם ונצמח ונגדל ונעמיק את שורשינו בארץ היפה הזאת.

בתפילה לימים טובים יותר מלאי תקווה ונחמה.

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים
הִנְנוּ בְּיָדְךָ
וּפִנּוּ תַּחֲנוּנִים
אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ

אֲדוֹן הַיְּשׁוּעוֹת
שָׂבַעְנוּ מֵרָעוֹת
תַּשׁ כּוֹחֵנוּ מִצָּרוֹת
פְּתַח עֵינֵינוּ לִרְאוֹת

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי
שֶׁהִנְנוּ בְּיָדְךָ
כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר
הִנְנוּ בְּיָדְךָ
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים פְּתַח שַׁעַר
שַׁעֲרֵי רַחֲמִים
נֶחָמָה תִּשְׁטֹף הַצַּעַר
אָנָּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים
הַבֵּט מִשָּׁמַיִם
אֵיכָה הָיִינוּ לַעַג
וָקֶלֶס בַּגּוֹיִים

אֵל גִּבּוֹר וְנוֹרָא
פְּדֵה עָם מִצָּרָה
מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ
גַּלֵּה כְּבוֹד עֻזֶּךָ

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי..