שמש עלתה
ביום חתונתה
עיניה נשאה לשמים.
הודתה לה'
על איש האמת
אתו תבנה את האומה.
אך ירד הליל
וההינומה
מכסה אחרת.
אך בושת אחות
לא החלומות
הנחו את לבה וחושיה.
רחל אמנו אנא תבכי
הזילי עוד דמעה למענינו
בנייך המתוקים המצפים שיום יבוא
רחל אמנו אנא תבכי
הזילי עוד דמעה למענינו
בזכותך ושבו בנים לגבולם
קבר בצד שביל
שם הובאה למנוחות
בבדידות לנצח.
בקולה תקווה
ללבבות שבורים
של עם היוצא לגלות
כשבכיה עולה
מציבה אתגר
למי שאותה יצר.
"האם רחמי-
רק בשר ודם,
עמוקים משלך בוראנו".
רחל אמנו...
נעצר בכייך
כשקולו מלטף
"מנעי קולך מבכי.."
אבא כך רוצה
ואיך נעז
לבקשך להמרות פי אבינו
אך כמו ילד
שהלך לאיבוד
כאוב ומפוחד
מאמין שקריאתו תישמע
כשיזעק לאמו
אמא אמא אנא תבכי
שאי שוב את קולך למענינו
יום יבוא ואת בואו נחגוג יחד איתך
אמא אמא אנא שוב תבכי
אנא למען בנייך
בזכותך ושבו בנים לגבולם
עקבו אחרינו