טעיתי, חזרתי למקום בו גדלתי
בעיר הרחוקה הולכת
טעיתי, רציתי שוב לראות ערב גולש על הגבעות
בצל כחול אפור של שקט
ושוב מצאתי כמו פעם, אחרי זמן שעבר
הגבעה, העץ מזדקר שם כמו בעבר
צעדתי, מצחי בוער
קולות עבר ביקשתי לרמוס
בתרועת יום זיכרון
רודפים, לוחשים על מוות וסוף
אני נשכבת תחת עץ עם בדיוק אותם הריחות
והדמעות שלי שוטפות
הדמעות..
גבי חשוף על פני הגזע והעץ מחזיר לי כוח,
כמו בערש ילדותי
עיניי עצמתי לזמן רב, אולי לחשתי לי תפילה
מצאתי שוב את תמימותי
לפני שערב צנח רציתי שוב לראות
בתים פורחים בוורוד
רציתי שוב לראות
קולות הילדים שהיינו שוטפים את הגן כמו מים חיים
ג'ן קלוד רג'ין וג'אן כמו אתמול לכאן שוב חוזרים
בושם כבד של מרווה אדומה, דליות בר בצד מדרכה
מצאתי הכל, כל דבר,
הכל..
המלחמה זרקה אותי. כן, לא כולם לדעתי
חוו ילדות יפה של חסד
המלחמה זרקה אותנו, אני אהבתי איך שחיינו
פרועים, ללא כל רסן
עברו עלי אביבים ושמשות ושנים אבודות של טירוף
גיל חמש עשרה, ניצוצות, כואב כל כך לשוב
אגוזים רעננים של ספטמבר, ריח פטל מעוך
c'est fou, tout, j'ai tout retrouvé
Hélas
אסור לחזור ולנסות לחשוף מחבוא של זיכרונות
מתוך ילדות כה מקודשת
הזיכרונות הכי קשים הם זיכרונות של ילדים
אותנו הם חותכים, קורעים
הו, אמא שלי יקרה היכן את היום? היכן?
את בחיק האדמה ישנה ואני באתי עד כאן
לשמוע אותך צוחקת, כועסת
את שוב נערה
אבל נשארתי מיואשת,
לבד.
למה שבתי לסמטה, קר לי ואני פוחדת
מעלי רוכן הערב
למה באתי לעלות על מוקד הזיכרונות
לנצח נמה ילדותי
עקבו אחרינו