מילים: סיגל בינשטיין

לחן: סיגל בינשטיין

ביצוע: סיגל בינשטיין

שיר לזכרו של ארז לבנון ז"ל שנלקח בזמן שהתבודד בבת עין בז' באדר תשס"ז.

שוב לילה חשוך,
במסעדה איטלקית קטנה בתל אביב.
מכינה אין-סוף כוסות קפה,
כמעט שוקעת לתחתית.
וכל ההזויים בעיר המחניקה הזאת,
כבר הגיעו לכאן היום.
דיברו על אלוהים, דיברו על כסף
דיברו בלי שמץ הגיון.

ולי כבר אין מה לומר, נגמרו המילים.
אין לי מה לומר, רק מחכה לשירים
שיגעו בלב, שיקחו את הכאב מכאן.

ולפתע מגיע, מלאך בדמות אדם
חיוך טהור של ילד.
נמצא לא נמצא,
כמעט ונעלם.
הוא שר על עץ חרוב על סלע,
על אמונה תמימה.
מביא שלווה ושקט,
של הרי יהודה.

ובי נכנסת תקווה, שיפתחו השערים.
ואמונה, שעוד יבואו שירים
שיגעו בלב, שיקחו את הכאב.

שוב לילה חשוך, בכפר קטן ומשוגע
רחוק רחוק מתל אביב.
חלפו השנים , אתה נמצא לא נמצא
אי אפשר להבין.
רק כשנלקחת אז הבנתי,
כמה היית איש גדול.
איך בניגון פשוט הוצאת,
נשמות מתוך השאול.

ולי שוב אין מה לומר, נגמרו המילים.
אין לי מה לומר, רק נשארו השירים
שיגעו בלב, שיקחו את הכאב מכאן.