מילים: אליה כהן

לחן: אליה כהן

ביצוע: אליה כהן

שיר עלי, על אמא שלי, ועל הריקוד האינסופי בין הרצון להתרחם אצלה לנצח לתשוקה לפרוץ.

בהשראת המלים היפהפיות-
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲ-דֹנָי א-להים הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי." (ירמיהו א ד-ו)

ובהשראת האביב שעבר.

רחוב המעין שמונה עשרה
האביב הגיע והכל קורא
בי הכל מתגרה
האור נוהר כאן בהרבה קולות
ואחר נשבר עד סוף המחילות
בי מוחות מקהלות
להינסר ממך, להתגלות

כי אין מוקדם ואין מאוחר
וכמו אקורד הכל קורה עכשיו
וכמו אקורדיון הזמן נפרש
גם אין גדול ואין קטן

בטרם יצרתיני מבטן כבר ידעתי, ידעתיך

עצים תלו טיפות על עליהם
השמש משתברת עליהם
מתמסרת להם
בכל המנסרות רואה אותי
ובכל טיפה רואה אותך אימי
מה יש לי מעצמי
אם יש בכלל בי משהו שלי

אין מוקדם ואין מאוחר
וכמו אקורד הכל קורה עכשיו
וכמו אקורדיון הזמן נפרש
גם אין גדול ואין קטן

בטרם יצרתיני מבטן כבר ידעתי, ידעתיך