פזמון: בורא עולם, המנהלו בחסד וברחמים,
איכה זה תפסח משקופים?
כי עמקי רעיוניך, סודיים וצפונים
תפקידי נשמות ועולמות נעלמים.
פרח בר, אחת ממליון
פלסטלינת חיים לשת במו עצמך
את חייך ניהלת והקרנת ביטחון
בית, אמא וילד מאיר לליבך.
איך נכיל געגוע והפרח נקטף
מאנשים שכמהים לשלום?
שמתקנים העולם בפיסות קטנטנות
של מחילה וחמלה וחלום...
ואם נחיה מהות, אז לא נורא למות
אם גם נרצה לחבוש כאב.
מה שלא קיבלת – כן, לתת ולתת
כמו פרח בר קשוב, ואוהב אוהב אוהב...
עקבו אחרינו